חבורה בעניין מהותו של חג החנוכה

מדוע נס פך השמן מסמל את עניינה של חנוכה?

• רש"י במדבר, פ"ח ב'. וז"ל "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן הכהן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עימהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
• רמב"ן במקום, וז"ל, "ולא התברר לי למה נחמו בהדלקת נרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב, ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יום הכיפורים שאינה כשרה אלא בו... ועוד מה טעם לחלישות הדעת זו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים האלה קרבנות הרבה כל ימי המילואים... ואם תאמר שהיו חובה ונצטווה בהם, וחלשה דעתו שלא הקריב נדבה כמוהם לחנוכת המזבח, גם הדלק"נ שניחמו בה חובה ונצטווה עליה... אבל ענין הגדה זו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו..ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים ..יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי..וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה'), אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזו אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו..והנה כשאין ביהמ"ק קיים והקרבנות בטלין.. אף הנרות בטלות? ולא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו...
• "וכל שמונת ימי חנכה הנרות הללו קודש הם"-שפת אמת לחנוכה שנת תרל"ח-הרן כתב למ"ד אסור להרצות מעות דיש בנר חנכה קדושה, הוא משום דתקון זכר למנורה..נראה דמה"ט דרוצין לעשות זכר למנורה, לכך נתעורר עי"ז קדושת המנורה וחל על הנרות ונמצא מצות נר חנכה מעורר נרות המנורה. וז"ש שלך לעולם קיימת, שנרות המנורה מתעוררין בעת הדלקת נרות חנכה..
• מדרש תהילים מזמור כ"ב, "למנצח על אילת השחר - למה נמשלה אסתר כשחר, אמר ר' בנימין בן יפת בשם ר' אלעזר, מה שחר זה סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים. והאיכא חנוכה? ניתנה ליכתב קאמרינן".
• שפת אמת לחנוכה תרמ"ז, "בפסיקתא ובמדרש, דברי חכמים כדרבנות כו', שיהיה מצות זקנים חביב עי"ש. והענין הוא דמצוות חנוכה הוא תורה שבע"פ ממש כדאיתא במדרש תהילים (דלעיל). ואיתא בחנוכה מהדרין, והמהדרין מן המהדרין, שכפי רוב היגיעה והחיפוש בנס יכולין למצוא כל שנה התחדשות, שזה עניין היגיעה בתורה בכח הפה שניתן לבנ"י...וזה כח התושב"ע כשחוזר ושונה..וזה רמז מהדרין".
• "וקבעו שמונת ימי חנכה אלה..." -- "מאי מברך..אשר קדשנו..וצוונו..והיכן צוונו?..מ"לא תסור".."שאל אביך ויגדך". -- עניין חנוכה הינו תושב"ע ולשמוע בקול חככמים שבכוחם לתקן.
• גיטין ס:, "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תושב"ע שנא' "כי על פי הדברים..".
• "ואמרתם על מה כי  ה' העיד  בינך ובין אשת נעוריך.." -- "ביום חתונתו- זה סיני" , כלומר קבלת התורה-ברית-תושב"ע-הר סיני-נישואי הקב"ה ובנ"י.
• ספר התניא ח"א פ"ה וז"ל, "כי כשהאדם יודע ומשיג בשכלו פסק הלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס בשכלו רצונו וחכמתו של השי"ת..והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו.." - תושב"ע אחוד היהודי עם בוראו.
• "אין אשה אלא לבנים" - "דברי תורה פרים ורבים ע"י תלמידי חכמים" - "דברי חכמים כדרבנות - מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה, אף התורה..אי מה דרבן זה מטלטל..?..ת"ל מסמרות, אי מה מסמר זה חסר (בלאי), אף דברי תורה..?..ת"ל נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים".
• יבמות סג. "אשכחיה ר' יוסי לאליהו אמר ליה עזר, במה אשתו עוזרתו לאדם, אמר ליה אדם מביא חיטין-חיטין כוסס?, פשתן-פשתן לובש?, נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו.

תנא דבי אליהו זוטא פ"ב, "פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ובא אצלי בדרך (עסק) מצות והיה בו מקרא ולא היה בו משנה ואמר לי רבי מקרא נתן לנו מהר סיני משנה לא נתן לנו מהר סיני ואמרתי לו בני מקרא ומשנה שניהם מפי הגבורה נאמרו.

ומה בין מקרא למשנה אלא משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו שני עבדים והיה אוהבן אהבה גדולה ונתן לזה קב חטין ולזה קב חטין ולכ"א מהן נתן ג"כ אגודה של פשתן, הפקח שבהן נטל את הפשתן וארג מפה יפה ונטל את החטין ועשאן סולת ובררה וטחנה ולשה ואפאה וסדרה על השלחן ופרס עליה מפה יפה והניחו עד שבא המלך, והטפש שבהן לא עשה כלום.

לימים בא המלך לתוך ביתו ואמר להם לשני עבדיו בני הביאו לי מה שנתתי לכם אחד מהן הוציא את הפת של סולת על השולחן ומפה היפה פרוסה עליו ואחד מהן הוציא את החטין בקופה ואגודה של פשתן עליהם אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה חרפה איזה מהן חביב יותר הוי אומר זה שהוציא פת על השלחן ומפה יפה פרוסה עליו."

נמצאנו א"כ למדים שישראל כביכול אשתו של הקב"ה, עזר הכנה של תושב"ע (כחיטין דלעיל).

• מדרש רבה בראשית מ"ד י"ז, "חשיכה זו יון שהחשיכה את עיניהם של ישראל שהיתה אומרת לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל".
• פסיקתא רבתי פ"ג, "לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקינים הואיל ואינם מן התורה..אומר לו הקב"ה לאו בני, אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים, למה שאף עלי הם גוזרים שנא' ותגזור אומר ויקם לך..".

שפת אמת לחנוכה תרל"ו, איתא כי היונים בקשו לבטל ג' מצות חודש שבת ומילה. וקשה מה ענין חודש שביקשו לבטל יותר מכל המצות. וגם גוף הביטול דוחק לפרש על קרבן מוסף. רק נראה הפי' על קידוש החודש שזה חרה להם אשר יהיה תלוי קדושת הזמנים בישראל כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים.

פסיקתא דרב כהנא פ"ה י"ג, "החדש הזה לכם - מסור הוא לכם. אמר ריב"ל מלה"ד, למלך שהיה לו אורלוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורלוגין שלו. ר' פנחס ר' חזקיה בשם ר' סימון, מתכנסין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה...אימתי הוא ראש השנה, אמר להם הקב"ה ולי אתם שואלין, אני ואתם נשאל לבי"ד של מטה..."

ראש השנה כה. "אתם אתם אתם שלוש פעמים, אתם אפ' שוגגין, אפ' מזידין, אפ' מוטעין.

נמצאנו א"כ למדים שכח קביעת זמנים-קדושה-גזירות בעולם מסור אצל ישראל.

• תנחומא תצוה פ"ב, "ואתה תצוה זש"ה תקרא ואנכי אענה למעשה ידיך תכסוף, אתה מאיר לכל העולם..אנו באורך נראה אור ואתה מצוה להדליק נרות?!

נמצאנו א"כ למדים שחנוכה ג"כ מסמל את כוחו המיוחד של עם ישראל, עצם קביעתו של החג מסמל את עניין תושב"ע שבעם ישראל (שכן אינו ניתן להיכתב).

• שפת אמת לחנוכה שנת תרל"ו, וז"ש בגמרא שאמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. וקשה ממ"נ קרי לי' אלקי ישראל ואיך אין לכם חלק. רק שאמונה זו רצו לבטל מבני ישראל שלא יאמינו בזה אשר הקדושה משפעת כפי מעשיהם. ואשר יש לכם חלק דייקא. שמעשיהם מעוררין בשמים זהו רצו לבטל. והקב"ה הוסיף לנו עוד על ידיהם חנוכה שהוא גם כן כדמיון החודש".
• קדושת לוי-משפטים,    והנה יש עוד מדת אמונה,  ובאמונה יש שתי בחינות,  אמונת התורה שבכתב ואמונת תורה שבע"פ,  דהיינו: להאמין שהבורא ב"ה מנהיג עולמו כרצונו וזה תורה שבכתב,  גם להאמין שהבורא ב"ה עושה רצון ישראל וזה תורה שבע"פ, ואמונה ראשונה הוא מדת משה רבינו ע"ה ואמונה בתורה שבע"פ הוא מדת אהרן..."

חנוכה שמח